ה ו כ ח ו ת
מהכתובים
והנה ששה כדי אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלש בתים יכיל כל אחד: ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד למעלה: ויאמר שאבו נא והביאו אל רב המסבה ויביאו: ויטעם רב המסבה את המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר שאבו את המים ידעו ויקרא רב המסבה אל החתן: ויאמר אליו כל איש יתן בראשונה את היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד עתה: זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את כבודו ויאמינו בו תלמידיו:
אילו ניסים חולל ישוע?
ויהי כבאו אל כפר נחום ויגש אליו שר מאה אחד ויתחנן לו לאמר: אדני הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד מאד: ויאמר ישוע אליו אבא וארפאהו: ויען שר המאה ויאמר אדני נקלתי מבאך בצל קורתי אך דבר נא רק דבר ונרפא נערי: כי אנכי איש נתון תחת השלטון וגם יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה: וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת: ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו עם אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים: אבל בני המלכות המה יגרשו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים: ויאמר ישוע אל שר המאה לך וכאמונתך כן יהיה לך וירפא נערו בשעה ההיא:
ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום: ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד: וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו: ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו: כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת: וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי: ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי: כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה: וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת: וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא:
אילו ניסים חולל ישוע?
ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה: וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא: ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני: ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך: וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה:
ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד: ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על פי דברך אוריד את המכמרת: ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם: ויניפו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו: ויהי כראות שמעון פטרוס את זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי: כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו:
ואיש היה בבית כנסתם אשר רוח טמאה בו ויצעק לאמר: אהה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים: ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו: ויסחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו: ויבהלו כלם וישאלו איש את רעהו לאמר מה זאת מה היא התורה החדשה אשר אף לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו: ויצא שמעו מהר בכל מקמות ארץ הגליל:
ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר: אתה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים: ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו: ותפל אימה על כלם וידברו איש אל רעהו לאמר מה הדבר הזה כי בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים: ושמעו הולך בכל מקמות הככר:
ויבא ישוע ביתה פטרוס וירא את חמותו נפלת למשכב כי אחזתה הקדחת: ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם: ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירפא את כל החולים:
ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי המה ויעקב ויוחנן עמם: וחמות שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו לדבר אליו עליה: ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם: ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל החולים ואת אחוזי השדים: וכל העיר נאספו יחדו פתח הבית: וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא נתן את השדים לדבר כי ידעהו:
יקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה: ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם: וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם: וגם שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן האלהים ויגער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח:
והנה איש מצרע בא וישתחו לו ויאמר אדני אם תרצה תוכל לטהרני: וישלח ישוע את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ומיד נרפאה צרעתו: ויאמר אליו ישוע ראה פן תספר לאיש כי אם לך לך והראה אל הכהן והקרב את הקרבן אשר צוה משה לעדות להם:
ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על ברכיו ויאמר לו אם תרצה תוכל לטהרני: וירחם עליו וישלח את ידו ויגע בו ויאמר רצה אנכי טהר: עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר:
ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויפל על פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחפץ תוכל לטהרני: וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת:
והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על המטה ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים חזק בני נסלחו לך חטאתיך: והנה אנשים מן הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא: וירא ישוע את מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם: כי מה הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום התהלך: אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים קום שא את מטתך ולך לך אל ביתך: ויקם וילך לביתו: והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו את האלהים אשר נתן שלטן כזה לבני אדם:
ויאספו רבים מהרה עד אפס מקום לעמד אף מחוץ לפתח וידבר אליהם את הדבר: ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה: ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים: ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נסלחו לך חטאתיך: ויהיו מן הסופרים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר: מה ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו: וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם: מה הנקל האמר אל נכה האברים נסלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך: אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים: לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך: ויקם פתאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת:
והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו: ולא מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע: וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נסלחו לך חטאתיך: ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו: וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם: מה הוא הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך: אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך: וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים: ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום:
הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר: וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי: ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה: ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו: ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו:
אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה:
ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם:
והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן: ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו: ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה: ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון:
ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה: והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד: ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה: ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה: וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו:
ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה: ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי ים וישתקו ותהי דממה: ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא המצוה גם את הרוחות ואת המים וישמעו לו:
ויהי כבאו אל עבר הים אל ארץ הגרגשים ויפגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגונים מאד עד אשר לא יכל איש לעבר בדרך ההוא: והנה הם צעקים לאמר מה לנו ולך ישוע בן האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו: ועדר חזירים רבים היה שם במרעה הרחק מהם: ויתחננו אליו השדים לאמר אם תגרשנו שלחנו בעדר החזירים: ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל עדר החזירים מן המורד על הים וימותו במים: וינוסו הרעים ויבאו העירה ויגידו את הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים: והנה כל העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם:
ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים: והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו: ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו: כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו: ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים: ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו: ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני: כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה: וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו: ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ: ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים: ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם: וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים: וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה: ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו: ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים: ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם: ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו: ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך: וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם:
ויעברו ויבאו אל ארץ הגדריים אשר ממול הגליל: ויצא אל היבשה ויפגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם בקברים: וירא את ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה לי ולך ישוע בן אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני: כי צוה את הרוח הטמא לצאת מן האיש כי ימים רבים חטף אתו ונאסר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את המוסרות ונדחף ביד השד אל המדברות: וישאל אתו ישוע לאמר מה שמך ויאמר לגיון שמי כי שדים רבים נכנסו בו: ויתחנן לו לבלתי צות אתם לרדת אל התהום: ויהי שם עדר חזירים רבים על המרעה בהר ויתחננו לו כי יניח להם לבוא אל תוכם וינח להם: ויצאו השדים מן האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים ויטבע: וינוסו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכפרים: ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל ישוע וימצאו שם את האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב שכל וייראו: ויספרו להם הראים איך נרפא אחוז השדים: ויבקשו ממנו כל המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי אימה גדולה נפלה עליהם וירד אל האניה וישב: ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו ישוע באמרו: שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה לך האלהים וילך לו וישמע בכל העיר את הגדלות אשר עשה לו ישוע:
והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו: כי אמרה בלבה אך אם אגע בבגדו אושע: ויפן ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן השעה ההיא:
ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה: והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד: ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו: כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע: וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה: וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי: ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי: ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת: ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה: ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית
ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה: היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם: ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי: ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה: ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם:
ויהי הוא מדבר אליהם את אלה והנה אחד השרים בא וישתחו לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא נא ושים את ידך עליה ותחיה: ויקם ישוע וילך אחריו הוא ותלמידיו: ויבא ישוע אל בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת העם ההומה ויאמר: סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו: ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה: ותצא השמועה הזאת בכל הארץ ההיא:
והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו: ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה: וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו:
מנגעך: עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה: וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה: ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב: ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה: ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא: וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה: ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא: ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה: ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול:
והנה בא איש ושמו יאיר והוא ראש בית הכנסת ויפל לרגלי ישוע ויתחנן לו לבוא אתו אל ביתו: כי בת יחידה כשתים עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם:
עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל תטריח את המורה: וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל תירא אך האמן והיא תושע: ויבא הביתה ולא הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה: וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל תבכו כי לא מתה אך ישנה היא: וישחקו עליו באשר ידעו כי מתה: והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי: ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת לה לאכול: וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה:
ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אכל: ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל: ויאמרו אליו אין לנו פה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים: ויאמר הביאום אלי הלם: ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם: ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים: והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף:
ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד: שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל: ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה: ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים: ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא: וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים: ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם: יאכלו כלם וישבעו: וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים: והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש:
והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי פה אנחנו במקום חרבה: ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה: כי היו כחמשת אלפי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה: ויעשו כן ויושיבו את כלם: ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם: ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים:
וישא ישוע את עיניו וירא עם רב בא אליו ויאמר אל פילפוס מאין נקנה להם לחם לאכל: ואך למען נסות אתו דבר זאת כי הוא ידע את אשר יעשה: ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא ימצא להם לקחת לו איש איש מעט: ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס: יש פה נער אשר לו חמש ככרות לחם שערים ושני דגים אך אלה מה המה לעם רב כזה: ויאמר ישוע צוו את העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי איש במספר: ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל המסבים וככה גם מן הדגים כאות נפשם: ויהי כאשר שבעו ויאמר אל תלמידיו אספו את פתותי לחם הנותרים למען לא יאבד מאומה: ויאספו וימלאו שנים עשר סלים בפתותי חמש ככרות לחם השערים הנותרים לאכליהם: ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם:
ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניה אל עבר הים עד אשר ישלח את העם: ואחרי שלחו את העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי ערב והוא לבדו שמה: והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן הגלים כי הרוח לנגדה: ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על פני הים: והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד: וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו: יען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים: ויאמר בוא וירד פטרוס מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע: ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני: וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך: הם עלו אל האניה והרוח שככה: ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה:
ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם: ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל: ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה: וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם: והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו: כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו: וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו: כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם:
ויהי בערב וירדו תלמידיו אל הים ויבאו באניה ויעברו אל עבר הים אל כפר נחום: ויכס אתם החשך וישוע לא בא אליהם: ויסער הים כי רוח גדולה נושבת: והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו את ישוע מתהלך על הים הלוך וקרב אל האניה וייראו: ויאמר אליהם אני הוא אל תיראו: ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה:
והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד: והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו: ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל: והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני: ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים: ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם: ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא:
כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו: והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה: ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים: ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים: ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך: ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה:
ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו: ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו: ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח: וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה: ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז: וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים:
ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך: ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה: ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים: ויצו את המון העם לשבת לארץ: ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם: ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים: והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף:
ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם: נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל: והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק: ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם: וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע: ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם: ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה: ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים: והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם:
ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו: ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר: ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה: ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק: וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר:
ויהי כבואם אל המון העם ויגש אליו איש ויכרע על ברכיו לנגדו: ויאמר אדני רחם נא על בני כי מכה ירח הוא וחליו רע כי פעמים רבות הוא נפל באש ופעמים רבות אל תוך המים: ואביא אתו אל תלמידיך ולא יכלו לרפא לו: ויען ישוע ויאמר הוי דור בלתי מאמין ופתלתל עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אותו אלי הנה: ויגער בו ישוע ויצא השד ממנו וירפא הנער מן השעה ההיא: ויגשו התלמידים אל ישוע והוא לבדו ויאמרו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו: ויאמר ישוע אליהם מפני אשר אינכם מאמינים כי אמן אמר אני לכם אם יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם:
ויהי כבואו אל התלמידים וירא עם רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם: וכל העם כראותם אתו כן תמהו וירוצי אליו וישאלו לו לשלום: וישאל את הסופרים מה אתם מתוכחים עמהם: ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו: והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גופו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו: ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני: ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו: וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו: ופעמים רבות הפיל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו: ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין: ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי: וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל תסף לבוא בו עוד: ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע: ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם: ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו: ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם בתפלה ובצום:
ויהי ממחרת ברדתם מן ההר ויצא עם רב לקראתו: והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי פנה נא אל בני כי יחיד הוא לי: והנה רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו: ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו: ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את בנך: ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את הנער וישיבהו לאביו:
ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל: ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק: וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו: וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו: ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול: ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני: ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם: האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה: ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך:
ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל: ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק: וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו: וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו: ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול: ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני: ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם: האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה: ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך:
ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה: היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה: ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא: וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים: וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר: ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם: מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה: ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה: ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה: אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו: כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו: ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע: וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר: אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת: ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו: ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו: ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר: ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס: ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן: ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית: ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי: וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים: ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך: ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון: ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות: וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת: ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם: ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך: היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו: וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא: והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה: ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי: ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד: ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה: ויבך ישוע: ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו: ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות: ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה: ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו: ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים: וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני: ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני: ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא: ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו: ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו: ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:
ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות: והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה: ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך: וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים: ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת: ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבוס ויוליכהו להשקתו: וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת: ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנפלאות הנעשות על ידו: ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל מה אמשילנה:
ובבקר שב אל העיר והוא רעב: וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך פרי עד עולם ותיבש התאנה פתאם: ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם:
ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב: וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים: ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו: ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה: ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה:
והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה: ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג: ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים: ויען המלאך ויאמר אל הנשים אתן אל תיראן הן ידעתי כי את ישוע הנצלב אתן מבקשות: איננו פה כי קם כאשר אמר באנה ראינה את המקום אשר שכב שם האדון: ומהרתן ללכת ואמרתן אל תלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן: ותמהרנה לצאת מן הקבר ביראה ובשמחה גדולה ותרצנה להגיד לתלמידיו: הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה ישוע נקרה אליהן ויאמר שלום לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו: ויאמר אליהן ישוע אל תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני: ויהי בלכתן והנה אנשים מן המשמר באו העירה ויגידו לראשי הכהנים את כל הנעשה: ויקהלו עם הזקנים ויתיעצו ויתנו כסף לרב אל אנשי הצבא לאמר: אמרו כי באו תלמידיו לילה ויגנבו אותו בהיותנו ישנים: ואם ישמע הדבר לפני ההגמון אנחנו נפיסהו והייתם בלי פחד: ויקחו את הכסף ויעשו כאשר למדו ותצא השמועה הזאת בין היהודים עד היום הזה: ועשתי עשר התלמידים הלכו הגלילה אל ההר אשר צום ישוע: ויהי כראותם אתו וישתחוו לו ומקצתם נחלקו בלבם: ויגש ישוע וידבר אליהם לאמר נתן לי כל שלטן בשמים ובארץ: לכו ועשו לתלמידים את כל הגוים וטבלתם אתם לשם האב והבן ורוח הקדש: ולמדתם אתם לשמר את כל אשר צויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל הימים עד קץ העולם אמן:
ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגגדלית ומרים אם יעקב ושלמית סמים לבוא ולסוך אתו בהם: ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל הקבר כזרוח השמש: ותאמרנה אשה אל אחותה מי יגל לנו את האבן מעל פתח הקבר: ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד: ותבאנה אל תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין והוא עטה שמלה לבנה ותשתוממנה: ויאמר אליהן אל תשתוממנה את ישוע הנצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו פה הנה זה המקום אשר השכיבהו בו: אך לכנה ואמרתן אל תלמידיו ואל פטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם: ותמהרנה לצאת ותברחנה מן הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא הגידו דבר לאיש כי יראו: והוא כאשר קם מן המתים באחד בשבת נראה בראשונה אל מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים: ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים: וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה: ואחרי כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה: והם הלכו ויגידו לאחרים וגם להם לא האמינו: ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא האמינו לראים אתו נעור מן המתים: ויאמר אליהם לכו אל כל העולם וקראו את הבשורה לכל הבריאה: המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא יאמין יאשם: ואלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו: נחשים ישאו בידיהם ואם ישתו סם המות לא יזיקם על חולים ישימו את ידיהם וייטב להם: ויהי אחרי אשר דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים: והמה יצאו ויקראו בכל המקמות והאדון עזרם ויחזק את הדבר באתות הבאות אחרי דברם אמן:
ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות: וימצאו את האבן גלולה מן הקבר: ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע: ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים: ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים: איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר: כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום: ותזכרנה את דבריו: ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים: ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה: ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן: ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה: והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס: והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה: ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם: ועיניהם נאחזו ולא יכירהו: ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים: ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה: ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם: ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו: ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה: והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר: ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי: וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו: ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים: הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו: ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו: ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו: ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם: ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם: ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם: ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים: ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד: האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון: ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם: עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם: והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו: ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם: ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי: ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו: והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל: ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש: ויקח ויאכל לעיניהם: ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים: אז פתח את לבבם להבין את הכתובים: ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי: ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים: ואתם עדים בזאת:
ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל הקבר ותרא את האבן מוסרה מעל הקבר: ותרץ ותבא אל שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר אשר חשק בו ישוע ותאמר אליהם הנה נשאו את האדון מקברו ולא ידענו איפה הניחהו: ויצא פטרוס והתלמיד האחר וילכו אל הקבר: וירוצו שניהם יחדו וימהר התלמיד האחר לרוץ ויעבר את פטרוס ויבא ראשונה אל הקבר: וישקף אל תוכו וירא את התכריכין מנחים אך לא בא פנימה: ויבא שמעון פטרוס אחריו והוא נכנס אל הקבר וירא את התכריכין מנחים: והסודר אשר היתה על ראשו איננה מנחת אצל התכריכין כי אם מקפלת לבדה במקומה: ויבא שמה גם התלמיד האחר אשר בא ראשונה אל הקבר וירא ויאמן: כי לא הבינו עד עתה את הכתוב אשר קום יקום מעם המתים: וישובו התלמידים וילכו אל ביתם: ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויהי בבכותה ותשקף אל תוך הקבר: ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר שמו שם את גופת ישוע אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו: ויאמרו אליה אשה למה תבכי ותאמר אליהם כי נשאו מזה את אדני ולא ידעתי איפה הניחהו: ויהי בדברה זאת ותפן אחריה ותרא את ישוע עמד ולא ידעה כי הוא ישוע: ויאמר אליה ישוע אשה למה תבכי את מי תבקשי והיא חשבה כי הוא שמר הגן ותאמר אליו אדני אם אתה נשאת אתו מזה הגידה נא לי איפה הנחתו ולקחתיו משם: ויאמר אליה ישוע מרים ותפן ותאמר אליו רבוני הוא מורה: ויאמר אליה ישוע אל תגעי בי כי עוד לא עליתי אל אבי אך לכי נא אל אחי ואמרי אליהם אני עלה אל אבי ואביכם ואל אלהי ואלהיכם: ותבא מרים המגדלית ותספר אל התלמידים כי ראתה את האדון וכזאת דבר אליה: ויהי לעת ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם: ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון: ויסף ישוע לדבר אליהם שלום לכם כאשר שלח אתי האב כן אנכי שלח אתכם: ויהי בדברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את רוח הקדש: והיה כל אשר תסלחו את חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו: ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא היה בתוכם כבוא ישוע: ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את האדון ויאמר אליהם אם לא אראה בידיו את רשם המסמרות ואשים את אצבעתי במקום המסמרות ואשים את ידי בצדו לא אאמין: ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם: ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין: ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי: ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים: והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בספר הזה: אך אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו:
ויהי אחרי כן ויסף ישוע הגלות אל תלמידיו על ים טיבריה וכה נגלה אליהם: שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו: ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה: הבקר אור וישוע עמד על שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא: ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין: ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים: ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנפל אל הים: והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים: ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל: ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה: ויעל שמעון פטרוס וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף כי רבים היו: ויאמר אליהם ישוע באו ברו לחם ואין גם אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון: ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים: וזאת היא הפעם השלישית אשר נגלה ישוע אל תלמידיו אחרי קומו מעם המתים:
זה הוא התלמיד המעיד על אלה ואשר כתב כל זאת וידענו כי עדותו נאמנה:
אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו: כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר: חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר: למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם:
ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת: אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים: ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים: והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת: ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים: והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע: והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו: ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ: ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש: ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים: והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי: כי לא יפלא מאלהים כל דבר: ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך:
וישב ישוע בגבורת הרוח אל הגליל ויצא שמעו בכל הככר: והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם: ויבא אל נצרת אשר גדל שם וילך כמשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא בתורה: ויתן לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את הספר וימצא את המקום אשר היה כתוב בו: רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים: שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה: ויהי כאשר גלל את הספר וישיבהו אל החזן וישב ועיני כל אשר בבית הכנסת נשאות אליו: ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם: וכלם העידהו ותמהו על דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא זה הוא בן יוסף:
ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל: וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת: ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר: ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני: וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני: ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר: מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה: ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך: ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים:
ויבוא ויעבר ביריחו: והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר: ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה: ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה: ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך: וימהר וירד ויאספהו בשמחה: וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא: ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים: ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא: כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד:
והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם: ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא: ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך: ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה:
והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי: ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם: ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו: וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו: ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו: ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו: ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך: ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים: ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה:
ויאמר איש אחד היו לו שני בנים: ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה: ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים: ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם: וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים: ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו: וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב: אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך: ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך: ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו: ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך: ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו: והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח: כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח: ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות: ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת: ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם: ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו: ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי: ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק: ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא: אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא:
ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח: וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה: ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו: ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה: ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי: והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו: וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח: ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו: ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי: כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים: ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם: כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים: ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני: וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם:
ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו: ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו: וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני: אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים: ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא: ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו:
וגם שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות: ויהי כאשר באו אל המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו: ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל: והעם עמד שם וראה וילעגו לו השרים לאמר את אחרים הושיע יושע נא את נפשו אם הוא המשיח בחיר האלהים: ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ: ויאמרו אם אתה הוא מלך היהודים הושע את נפשך: וגם מכתב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים: ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה המשיח הושע את עצמך ואתנו: ויען האחר ויגער בו לאמר האינך ירא את האלהים בהיותך בעצם הענש הזה: והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא עשה מאומה רע: ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך: ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן עדן: ויהי כשעה הששית והנה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית: ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים: ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר אבי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו: וירא שר המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לאלהים לאמר אכן האיש הזה צדיק היה: וכל המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל כל אשר נעשה תופפו על לבביהם וישובו: וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה:
ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות: וימצאו את האבן גלולה מן הקבר: ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע: ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים: ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים: איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר: כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום: ותזכרנה את דבריו: ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים: ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה: ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן: ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה: והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס: והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה: ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם: ועיניהם נאחזו ולא יכירהו: ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים: ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה: ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם: ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו: ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה: והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר: ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי: וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו: ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים: הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו: ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו: ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו: ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם: ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם: ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם: ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים: ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד: האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון: ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם: עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם: והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו: ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם: ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי: ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו: והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל: ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש: ויקח ויאכל לעיניהם: ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים: אז פתח את לבבם להבין את הכתובים: ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי: ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים: ואתם עדים בזאת:
ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי: ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים: ואתם עדים בזאת: והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום: ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם: ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה: והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה: ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את האלהים אמן:
ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב: והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור: ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן: וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא: ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר: שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים: ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו: ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת: ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה: נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי: בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי: לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט: ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך: ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים: ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום:
ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר אני אמר: כל הבא אלי ושומע את דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה: דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו: ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על הקרקע בלי יסוד ויפרץ בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא: